אנשים רבים נוהגים לחשוב שחתולים הם חיות אגואיסטיות, א-סוציאליות שלא ניתנות לאילוף, אבל האמת היא שחתולים הם יצורים אינטליגנטים מאוד והם יכולים ללמוד במהירות מפתיעה אם עובדים איתם בצורה נכונה. תופתעו לגלות שאילוף חתולים זאת משימה אפשרית ואפילו פשוטה למדי.
אז איך מאמנים חתולים, מה אפשר ללמד אותם ובשביל מה זה טוב? על כך אפרט במאמר שלפניכם.
למה בכלל צריך לאמן חתולים?
לאימון חתולים יתרונות רבים:
אם האימון נעשה בצורה נכונה, הוא מאוד מחזק את הקשר בין הבעלים לחתול.
האימון הופך להיות מעין משחק מהנה לשני הצדדים. מבחינתנו, אנחנו גורמים לחתול לבצע את מה שאנחנו רוצים. מבחינת החתול – הוא גורם לנו לתת לו צ’ופרים. כל הצדדים יוצאים מכך מורווחים. מלבד זאת, האימון יכול לסייע בפתרון בעיות התנהגות נפוצות (למשל – ע”י לימוד התנהגות חליפית להתנהגות הלא רצויה או ע”י הרגלה הדרגתית לדברים שמפחידים את החתול).
האימון עוזר גם בסיפוק העשרה מנטלית, שהרבה פעמים חסרה להם, ועוזר לגשר על פערים בתקשורת בינינו על ידי יצירת שפה משותפת.
אז איך מאמנים חתול?
אחת הדרכים הפשוטות והיעילות ביותר היא באמצעות קליקר.
הקליקר הוא מעין קופסת פלסטיק קטנה עם לשונית שלחיצה עליה משמיעה צליל של קליק.
מטרת הקליקר היא לסמן לחתול בדיוק כשהוא עשה דבר נכון ושהוא מיד יקבל צ’ופר טעים.
התזמון צריך להיות מדויק – ברגע ביצוע הפעולה ולא אחריה. הקליק הוא כמו לחיצה על כפתור במצלמה שמנציחה את הרגע הרצוי. לאחר הקליק (ורק לאחר הקליק! לא בו זמנית) החתול מקבל צ’ופר טעים.
דגשים חשובים:
- תמיד אחרי כל קליק יבוא צ’ופר (גם אם הקלקנו בטעות). קליק=לחיצה ושחרור מהירים של הלשונית.
- יש להיזהר מלהקליק קרוב מדי לאוזני החתול.
- אין להשתמש בקליקר כ”שלט רחוק” על מנת לגרום לחתול לבוא אלינו.
- על ביצוע טוב במיוחד עדיין יש להקפיד על קליק אחד בלבד, אך ניתן לתת כמה חטיפים בבת אחת.
- ניתן להחליף את הקליק של הקליקר במילת סימון כלשהי (למשל “יס”) – היתרון בקליקר הוא בכך שהצליל שלו ייחודי, קצר, מובחן מהסביבה (קל להבחין בו גם כשיש רעשים מסביב) ואחיד (בניגוד למילה שיכולה להשתנות בטונציה שלה או בצליל אם כמה אנשים שונים עובדים עם החתול).
מה אפשר ללמד את החתול?
ניתן ללמד בעזרת הקליקר שפע של התנהגויות – כדאי לבחור בתור התחלה התנהגות שיהיה קל לחתול לבצע – למשל לשבת, “קנגורו” (ישיבה על הרגליים האחוריות כשהקדמיות מורמות באוויר), או לגעת עם האף במטרה מסוימת (“טרגט סטיק” – מקל שבקצהו יש כדור או בכף היד שלנו במקום זה – כשכף היד פתוחה עם אצבעות צמודות זו לזו).
בשלב ראשון “מטעינים” את הקליקר במשמעות. מקליקים ואז נותנים צ’ופר – כמה פעמים עד שהחתול מבין שהצליל של הקליקר מנבא צ’ופר. לאחר מכן ניתן לעבור לשלב של לימוד התנהגויות בעזרת הקליקר.
כדי ללמד חתול לשבת – אפשר להחזיק חטיף בכף יד סגורה ולהעביר את היד מעל האף שלו לכיוון הגב. ברגע שהוא מתחיל להתיישב, מקליקים ואז נותנים את החטיף.
אפשר גם לנסות לחכות כמה שניות ולראות אם החתול מתיישב לבד ואז “ללכוד” את רגע ההתיישבות עם הקליקר ולצ’פר.
“קנגורו”/”ארנב” – אפשר להחזיק חטיף בכף יד סגורה ולהרים אותו מעט מעל האף של החתול כך שהוא ינסה להגיע אליו ע”י התיישבות על הרגליים האחוריות בלבד – באותו רגע מקליקים ומצ’פרים.
טאץ’ – נגיעה עם האף במטרה (טרגט סטיק או במקום זה – כף היד שלנו כשהיא פתוחה ועם אצבעות צמודות זו לזו) – בשלב ראשון מסתירים את המטרה מאחורי הגב כשהחתול מולנו. כשאנחנו מוכנים מציגים לו לרגע את המטרה קרוב לאף שלו (המקל או כף יד מושטת ופתוחה – לפי מה שבחרנו). רוב החתולים יתעניינו בדבר החדש והמעניין ולפחות יסתכלו לכיוונו, חלקם אפילו מיד ייגעו עם האף במטרה. כשהחתול נוגע עם האף במטרה (או עושה תנועה כלשהי לכיוון) מיד מקליקים ומצ’פרים. אחרי ההקלקה המטרה חוזרת למאחורי הגב וכך חוזר חלילה.
אם כשמוציאים את החפץ החתול לא מסתכל לכיוון לאחר כמה שניות – מחזירים את היד ומנסים שוב. בהדרגה מעלים שלבים עד למצב שהחתול נוגע עם האף במטרה. זוהי התנהגות בסיס שימושית שיכולה להוות בסיס לעוד הרבה התנהגויות נוספות בהמשך.
בשלבים מתקדמים יותר – כשהחתול הפנים את ההתנהגות הרצויה, משתדלים להפחית בהדרגה את כמות הצ’ופרים (מבקשים בהדרגה יותר התנהגויות עבור צ’ופר אחד) או שמחליפים את חלקם בדברים אחרים שהחתול אוהב (משחק בצעצוע, ליטוף). בהמשך ניתן ללמד את החתול התנהגויות מורכבות יותר, ללמד התנהגויות חלופיות להתנהגויות לא רצויות (למשל – ללכת למקום שלו במקום לנסות “לצוד” רגליים, להשחיז ציפורניים על משטח הגירוד במקום על הספה) וכן ניתן להרגיל את החתול בהדרגה לדברים שמפחידים אותו (הברשה, גזירת ציפורניים, כניסה למנשא שלו, הרגלה לחיות אחרות או לאנשים זרים וכו’).
אם אתם חסרי ניסיון באימון חתולים, אם לחתולכם יש בעיית התנהגות או אם אתם נתקלים בבעיה במהלך התירגולים – רצוי לבקש עזרה והכוונה מאנשי מקצוע שעוסקים בתחום.
דגשים חשובים לעבודה עם חתולים:
יש להקפיד על סשנים קצרים וממוקדים – לרוב לא יותר מדקה לסשן, אחרי הפסקה אפשר להתחיל סשן נוסף.
שלב הלמידה הראשוני צריך להתבצע בסביבה שקטה ללא הרבה הסחות. עם חתולים חשוב במיוחד להקפיד על הרבה חיזוקים לאורך הלמידה – אחרת הם יכולים בקלות להיכנס לתסכול והמוטיבציה שלהם תרד. השתדלו לפצל כל שלב להרבה תתי-שלבים לפני שתצפו מהחתול לבצע את ההתנהגות הסופית. אם החתול מתקשה – תחזרו אחורה בשלבים.
את המילה לביצוע ההתנהגות יש להוסיף רק לאחר שהחתול למד את ההתנהגות עצמה.
למשל – כשמלמדים חתול לשבת, קודם מלמדים את ההתנהגות של הישיבה ורק כשבטוחים לגמרי שהחתול עומד לשבת – מוסיפים שנייה לפני כן את המילה “שב”.
זהירות מהשמנה ומבעיות עיכול! זכרו שחתולים הם חיות קטנות ועם נטייה גבוהה להשמנה. כצ’ופרים יש להשתמש בחתיכות ממש קטנות (עם חלק מהחתולים אפשר גם לעבוד עם האוכל היבש שלהם) ולהקפיד על כמות קטנה שמתקזזת מהמנה היומית שלהם. עדיף להשתמש בצ’ופרים קלים לעיכול ועם ערך תזונתי גבוה. למשל – חזה עוף מכובס ללא תבלינים או שימורי מזון מלא איכותיים לחתולים. עדיף להימנע מנקניקיות וממוצרי חלב שלהרבה חתולים גורמים לשלשולים ולבעיות עיכול. זכרו שחתולים הם קרניבורים אובליגטורים (אוכלי בשר “מוחלטים”).
בשום אופן אין לשלב באימון חתולים ענישה / הפחדה / כפייה כלשהי. אם החתול מסרב לעבוד / עוזב את האימון / לא מקשיב לכם – אל תכריחו אותו. עיזבו אותו במנוחה ונסו שוב בשלב מאוחר יותר, תוך כדי הכוונה להצלחה (למשל – לחזור כמה שלבים אחורה או לבקש ממנו דברים שיהיה לו קל יותר לבצע). חתולים מגיבים רע מאוד לענישה ונכנסים לסטרס בקלות, זה יפגע בכיף שבאימון, בקשר עם הבעלים ובמוטיבציה של החתול.
השתדלו לסיים כל סשן אימון ב”רגע השיא” שלו – כשהחתול מבצע טוב, ולא למשוך אותו מעבר לכך.
מצורף סירטון של החתול קייזר:
שיהיה לכולם בהצלחה באילוף החתולים שלהם.
