בין ענישה להכחדה

מאלפי כלבים רבים מבלבלים בין המונח “ענישה” והמונח “הכחדה”. בלבול זה מוביל לחשיבה מוטעית ולטענה כי “ענישה מכחידה התנהגות”. אולם, למונחים אלו משמעויות שונות לחלוטין בתיאוריות למידה. בנוסף, אי הבנה של המונחים עלולה להביא לטעויות בנסיון לטפל בבעיות התנהגות בכלבים.

ענישה לעומת הכחדה:

ענישה (punishment), בהגדרה, היא כל תוצאה שמגיעה לאחר ההתנהגות וגורמת לירידה בעצימות או בתדירות ביצוע ההתנהגות. הכחדה (extinction), לעומת זאת, היא הפסקת מתן חיזוקים להתנהגות.
אם כך, הכחדה – או העלמה של ההתנהגות תוכל לקרות רק כאשר הכלב מבצע התנהגות מסויימת ולא מחוזק עליה. החיזוק (בהגדרה, כל תוצאה שמגיעה לאחר ההתנהגות וגורמת לעלייה בעצימות או בתדירות ביצוע ההתנהגות) הוא זה שגרם להתנהגות להתרחש מלכתחילה וכאשר הוא איננו קיים יותר, ההתנהגות בהדרגה תדעך עד שתיעלם (תיכחד) לחלוטין.

למה זה חשוב?

באופן מעט פרדוקסלי, ענישה למעשה מונעת הכחדה. מכיוון שענישה מורידה את תדירות ביצוע ההתנהגות או מדכאת את ביצוע ההתנהגות, לכלב אין הזדמנות ללמוד שאותה התנהגות לא מחזקת.
כך, נוצר מצב שההתנהגות דוכאה אך לא הוכחדה. מכיוון שההתנהגות לא הוכחדה ומכיוון שהכלב לא למד שההתנהגות לא יכולה להוביל לחיזוק, ברגע שהחשש מהענישה ירד, וברגע שהחיזוק האפשרי להתנהגות יהיה בנמצא, ההתנהגות תחזור. לעומת זאת, במידה והכלב התנסה בהתנהגות וגילה שזו אינה מובילה לשום תוצאה בה הוא מעוניין, ההתנהגות תיכחד. מבחינת הכלב, אין טעם לבצע את ההתנהגות הזו יותר, היא לא מובילה לשום תוצאה רצוייה.

יש לזכור שגם לענישה וגם להכחדה עלולות להיות תופעות לוואי לא רצויות כגון תסכול ומתח. יש לדעת כיצד נכון לבצע הכחדה אולם אין זו מטרתו של הפוסט להסביר זאת.

סיכום:

על מנת שהתנהגות תיכחד על הכלב להתנסות בה ולגלות שהיא לא מביאה לשום תוצאה רצוייה. ענישה, למעשה, מונעת מהכלב לבצע את ההתנהגות ולכן מונעת הכחדה שלה.