מאת: אראל רגב, בוגר קורס אילוף כלבים ומטפלים התנהגותיים בבית הספר מרקר טריינינג
במאמר זה נערוך היכרות עם גזע הפיטבול ונסביר כיצד להוציא ממנו את כל התכונות הנפלאות של הגזע, וכן נערוך השוואה בין שיטות אילוף שונות והשפעותיהן על התנהגות הכלב.
אופי הפיטבול
מקורו של כלב הפיטבול שאנו מכירים כיום (אמריקן פיטבול טרייר) באיים הבריטיים בשלהי המאה ה-19, והוא נוצר ע”י הרבעה של בולדוג אנגלי עם טרייר. במקור הגזע פותח למטרת “ספורט” של התגרות בשוורים ותפיסתם, אך עקב האכזריות הרבה בפעילות זאת היא הוצאה אל מחוץ לחוק וכך פותח “ספורט” חלופי: קרבות כלבים. כמובן שגם פעילות זו הינה אכזרית ביותר ולא חוקית, אך לצערנו התופעה קיימת עדיין בישראל ובמקומות שונים בעולם.
הפיטבול הינו כלב אתלטי (הפיטבול מסוגל לגרור חפצים הכבדים פי 20 ממשקל גופו), אנרגטי ואינטליגנטי, בעל נטייה חזקה לרדוף אחרי דברים שזזים מהר (חיות קטנות, למשל) ורצון עז לשחק ולרוץ. זהו כלב אמיץ מאוד ובעל בטחון עצמי, בעל סף כאב מאוד גבוה ונחוש מאוד (זכר לעברו ככלב קרבות). אין לפיטבול כל מנגנון של “נעילת לסתות” ובניגוד לסטיגמה שדבקה בו, הפיטבול הוא כלב חברותי ועדין כלפי בני משפחתו, ומשמש בן לוויה נאמן מאוד. למעשה, במשך שנים רבות היה הפיטבול ידוע בתור “בייביסיטר” ושומר מצויין לילדים והוא גודל באהבה ובבטחה ע”י משפחות רבות – רחוק מאוד מהסטיגמות שדבקו בו בעשורים האחרונים.
לפיטבולים רבים יש נטייה מולדת להיות תוקפנים לכלבים, אך קיימים גם לא מעט פיטבולים שדווקא מסתדרים טוב עם כלבים אחרים ואף עם חתולים וחיות אחרות. ניתן לאמן פיטבולים להיות כלבי שמירה והגנה מעולים. אך מעל לתכונות הגזע, כל כלב הוא אינדיבידואל וחשוב להתייחס אליו ככזה.
חוק הכלבים המסוכנים
לצערנו, במדינת ישראל חוקקו את “חוק הכלבים המסוכנים” בשנת 2002 הקובע שהפיטבול, ביחד עם 7 גזעים נוספים, הוא כלב מסוכן וחלות עליו מגבלות רבות בנוגע להחזקתו. בעקבות הגדרתו ככלב מסוכן חלה חובה לעקר ולסרס את כל הכלבים מהגזע, חל איסור לרשום אותו בספרי הפיקוח של ההתאחדות הישראלית לכלבנות ככלב גזעי, ואין להרבות אותו או למסור אותו מאדם לאדם באופן פרטני (כן ניתן למסור פיטבול לעמותה או למתקן ממשלתי). הגבלות אלו לא מנעו את המשך ההרבעה של כלבי הפיטבול בישראל אלא פשוט הורידו אותן למחתרת, בתופעה של גידול פיראטי, חובבני ולא ראוי של כלבים אלו. תופעה זאת תורמת רבות לפיתוח בעיות התנהגות ובריאות בעלות מקור גנטי וסביבתי, ומחזקות את הסטיגמות שדבקו בפיטבולים ככלבים תוקפניים ומסוכנים.
עצם ההגדרה של גזע כלשהו כגזע מסוכן היא בעייתית מאוד ועושה עוול רב עם כלבים אלו, שכן הבעיה העיקרית איננה בגזע אלא בדרך שבה מגדלים ומחנכים את הכלבים ובהרגלים אשר מוקנים להם מגיל צעיר. אסור לנו לשכוח כי בעיות אלו נוצרות בגללנו, בני האדם ולא בגלל הכלבים עצמם.
חינוך וטיפול בכלב פיטבול
הפיטבול הוא כלב אנרגטי ואתלטי מאוד, ולכן חשוב מאוד לפרוק לו אנרגיה בצורה מתאימה ומספקת בכל יום. זהו כלב שזקוק מאוד לפעילות גופנית ובלעדיה יהיה מתוסכל מאוד, מה שיכול להוביל להתנהגויות לא רצויות הנובעות מעודף מרץ ושיעמום, כגון הריסת דברים בבית, קפיצות על אנשים וכו’.
הפיטבול הוא כלב שזקוק לתשומת לב רבה ואוהב מאוד לשחק עם בעליו ולהנות בחברתם. פיטבולים רבים נהנים מאוד ממשחקי משיכות בחבל או הבאת כדור, וישמחו להמשיך ולשחק עוד ועוד. פיטבולים, כמו כלבים רבים, נהנים להפעיל את הראש, ללמוד דברים חדשים ו”לעבוד” בצוות עם האנשים שלהם, ולכן כדאי להשקיע ולהתאמן עם הכלב על דברים חדשים בכל יום.
בגזע זה יש חשיבות רבה לחיברות נכון לכלבים אחרים מגיל צעיר ולאורך כל חייו, כדי לשמר את התקשורת הכלבית שלו ולמנוע התפתחות של תוקפנות לכלבים.
חשיפה לסביבת בני האדם המגוונת וחינוך נכונים, עיקביים ומתוך רגישות לכלב ולצרכיו הינם חיוניים לגידולו של כלב יציב, חברותי ורגוע אשר יהיה בן משפחה נהדר, ולא יהווה סכנה לסביבה.
אילוף כלב פיטבול
פיטבול מחונך ומאולף יהווה דוגמה נפלאה וישים כלבים רבים אחרים בכיס הקטן מבחינת יכולותיו, היות ומדובר בכלב שאוהב ללמוד ולעבוד והוא בעל יכולות פיזיות מרשימות למדי. מצד שני, פיטבול שאינו מחונך יהיה “סיוט” לבעליו ויהווה מטרד לא קטן לסביבה, שוב – היות ומדובר בכלב חזק מאוד ובעל יכולת התמדה גבוהה.
המיתוס שגורס כי “יש כלבים הזקוקים ליד חזקה באילוף” הוצמד לא פעם לפיטבולים, מעצם היותם כלבים חזקים ונחושים מאוד וכן בעקבות ההיסטוריה שלהם ככלבי קרבות. אך חשוב להבין שמדובר במיתוס ולא בעובדה, ולמעשה ניתן לאמן כלב פיטבול בקלות וביעילות מירבית גם מבלי להפעיל על הכלב שום כוח, בדרך המרקר טריינינג המתקדמת. יתרה מזאת, אילוף אשר מפעיל כוח פיזי על הכלב, בצורת ענישה או “תיקונים” כחלק מנסיונות החינוך או האילוף, עלול להוביל לבעיות התנהגות כגון ריאקטיביות ואפילו תוקפנות. איך זה קורה?
תארו לעצמכם פיטבול צעיר, חברותי, שאוהב לצאת לטיולים ולפגוש כלבים אחרים. רוב בני האדם צועדים בקצב איטי למדי לעומת הקצב הטבעי של הכלבים, ולכן – הפיטבול המדובר מושך ברצועה, בנסיון להגיע מהר יותר למחוז חפצו. הבעלים המתוסכל, שמרגיש כמו משקולת קטנה בקצה הרצועה של כלבו, מחליט לקחת אותו לאילוף וללמד אותו לא למשוך בהליכה. היות ומדובר בכלב חזק, בד”כ ייעשה שימוש בקולר חנק או דוקרנים אשר יעניש את הכלב על המשיכה ברצועה ויגרום לו לרצות ללכת כאשר הרצועה נותרת רפויה. מה שבעצם עלול לקרות הוא שהכלב יעשה קישור (בהתניה קלאסית) בין הכלב אותו הוא רוצה לפגוש ושאליו הוא מושך את בעליו, לבין תחושת הכאב על צווארו שנוצרת כאשר הבעלים מושך בחוזקה ברצועה. וכך, במקום לאהוב כלבים ולרצות להתחבר איתם, הפיטבול שלנו לומד את המשוואה הבאה:
אני רואה כלב –> כואב לי בצוואר (משיכה בקולר).
כאשר הכאב יהיה חזק מספיק, או יצטבר לאורך מספיק זמן, המשוואה הנ”ל תגרום לכלב לרצות להרחיק ממנו כלבים אחרים בעת הטיול, במטרה להימנע מהכאב שהוא חווה על צווארו בכל מפגש עם כלב אחר. זכרו, הכלבים רואים וחווים את העולם בדרכם המיוחדת! הכלב לא יכול לדעת שהקולר שמכאיב לו בצוואר קשור רק לזה שהוא במקרה כרגע מושך ברצועה קדימה, ושאם הוא לא ימשוך – הוא יוכל לפגוש את הכלב השני ללא כאב. מבחינתו, הלמידה שנעשתה במקרה הזה היא: כלב = כאב.
מתוך החוויות האלו וההקשרים שנעשים במוחו של הכלב, הוא לומד בעצם להיות ריאקטיבי או תוקפן לכלבים אחרים, ובעיית המשיכות בטיולים ממשיכה ואפילו מחריפה. ההתניה הזאת יכולה להתרחש כלפי כלבים, אנשים, חתולים וכל דבר שהכלב פוגש או רואה בזמן שהוא מקבל “תיקון” ברצועה.
לפיכך, מרקר טריינינג היא הדרך העדיפה לאלף כלב פיטבול, אם כך (וכמובן שהדבר תקף לכל כלב), והיא תכלול במקרה זה התנהלות נכונה (כגון שימוש ברתמה הומאנית נגד משיכות, לדוגמה, רתמת “פרידום”) וכמובן, שימוש בחיזוקים חיוביים להתנהגות רצויה. בתהליך הדרגתי ששם דגש על למידה בקצב של הכלב נוכל לפתח אצלו שליטה עצמית, איפוק מול גירויים מעוררים, קשב ופוקוס לבעלים, ורצון עז לשתף עימו פעולה בכל סיטואציה. ניתן בקלות ללמד את הכלב שהדרך הכי מהירה להגיע למחוז חפצו – למשל, הכלב שהוא רוצה לפגוש בטיול – היא ללכת ברוגע לצידנו, ברצועה רפויה ונינוחה. כך הוא יקבל הזדמנות לשחק ולהכיר כלבים נוספים, מבלי להוציא לבעליו את הזרוע ממקומה ומבלי שבטעות נפתח אצלו התנהגויות מסוכנות כגון תוקפנות וריאקטיביות.
היום המחקרים מוכיחים לנו שהדרך המהירה והיעילה ביותר ללמד כל בעל חיים התנהגות לטווח ארוך היא ע”י שימוש בחיזוקים חיוביים, והימנעות משימוש בענישה או הפחדה (המוח לא קולט טוב כאשר אנו נמצאים בסטרס גבוה), כפי שנעשה במרקר טריינינג. זוהי גם הדרך המומלצת ביותר לטיפול בבעיות התנהגות בכלבים, כפי שמוסבר בנייר העמדה של ארגון הווטרינרים ההתנהגותיים האמריקאי, שמובא באתר שלנו בתרגום לעברית.
לסיכום, הפיטבול הוא כלב נפלא, חכם ויציב אשר נעשה לו עוול גדול, הן בצורת הגידול שלו (למטרות אכזריות כגון כלב תקיפה וקרבות) והן בשיטות האילוף הנהוגות עימו שלא לצורך, פשוט כי מדובר בכלב חזק וזריז.
להמלצה על מאלף/ת כלבים בשיטות המתקדמות וההומאניות באזורכם/ן, כיתבו לנו כאן תגובה ונשמח להפנות אתכם/ן!