הזמן הראשוני והחשוב ביותר לגורים
הזמן הראשוני והחשוב ביותר לחיברות (סוציאליזציה) של גורי כלבים הוא ב-3 החודשים הראשוניים של חייהם. במהלך זמן זה רצוי שהגורים יחשפו למגוון הגדול ביותר שאפשר של אנשים, חיות, גירויים וסביבות, תוך שמירה על בטיחות ובלי לגרום לחשיפת יתר. חשיפת יתר כזו, גורמת להופעת התנהגויות כמו פחד מוגזם, נסיגה, או הימנעות. מסיבה זו, עמותת הווטרינרים האמריקאים להתנהגות בע”ח (AVSAB) מאמינה כי הסטנדרט לטיפול בגורים צריך לכלול חשיפה כזו לפני שהם מחוסנים לחלוטין
משום ש-3 החודשים הראשונים בחייו של הגור הם התקופה בה חיברות היא חזקה מהפחד, זהו חלון ההזדמנויות הראשוני להסתגלות לאנשים חדשים, לחיות ולהתנסויות חדשות עבור הגורים. חיברות וחשיפה לא מלאות או לא טובות בפרק זמן חשוב זה, עלולות להגביר את הסיכון לבעיות התנהגותיות בהמשך חיי הכלב. בעיות אלו כוללות פחד, הימנעות ו/או תוקפנות. בעיות התנהגות הן האיום הגדול ביותר על הקשר בין הכלב לבעליו. למען האמת, בעיות התנהגות הן הגורם מס’ 1 לנטישה. התנהגות בעייתית, ולא מחלות מדבקות, הן הגורם מס’ 1 למוות בכלבים מתחת לגיל 3 שנים.
למרות שמערכת החיסון של הגור עדיין מתפתחת בחודשים מוקדמים אלו, השילוב בין תוצרי מערכת החיסון האימהית, החיסון הראשון וטיפול נכון בגור, גורמים לסיכון בהדבקה להיות נמוך – יחסית לסיכון במוות כתוצאה מבעיות בהתנהגות.
וטרינרים המתמחים בהתנהגות ממליצים על כך שבעלים ינצלו כל הזדמנות בטוחה לחשוף את הגורים הצעירים שלהם למגוון גדול של גירויים שהם עתידים לחוות במהלך חייהם. הצטרפות לחוגי כלבלבים לפני גיל 3 חודשים יכולה להיות דרך מצוינת לשיפור אילוף, לחיזוק הקשר בין האדם לחיה ולחיברות של גורים בסביבה בה הסיכון למחלה יכול להיות מינימאלי.
תהליך החיברות והחשיפה:
יש לגעת בגורים כבר מלידה כדי ללמד אותם לקבל מגע והזזה של כל חלק בגופם. צריך לעשות מאמץ רב לחשוף אותם למגוון הגדול ביותר שניתן של אנשים שונים, חיות חברתיות, מצבים, מקומות וכד’. יש לעודד גורים לחקור, לנסות ולהשפיע על סביבתם. צעצועים ומשחקים אינטראקטיביים, מגוון משטחים, מנהרות, מדרגות, מדרונות וגירויים אחרים, יעשירו את סביבת הגור. רצוי שגורים יתלוו לבעליהם בנסיעות מכונית לעיתים קרובות ככל האפשר. חשיפה זו צריכה להמשך עד להגעה לבגרות על מנת לקבל כלב חברותי וחביב.
חוגי חיברות לכלבלבים יכולים להוות אמצעי בטוח ומאורגן כדי לאפשר חיברות אצל גורים ולשפר במהירות את התגובה שלהם לאותות. כל גור צריך להיות מחוסן כראוי וחופשי ממחלות וטפילים בטרם היכנסו למפגש. אם ניתן, חוגים אלו צריכים להיערך על משטח קל לניקוי ולחיטוי (כלומר, בתוך חדר). יש להמנע מביקורים בגני כלבים או באזורים אחרים שאינם נקיים ו/או בעלי תעבורה גדולה של כלבים אשר חיסונם ומחלותיהם אינם ידועים.
חוגים ואימון בבית צריכים להיות מבוססים על חיזוקים חיוביים ופרסים תכופים כגון; שבחים, ליטופים, משחק ו/או חטיפים. קיים קשר בין אילוף חיובי ועקבי לבין מיעוט בעיות התנהגות וציות גבוה יותר. קשר זה חזק מבשיטות אילוף הכוללות ענישה או דומיננטיות אנושית.
יש להקצות זמן לגורים לשחק לבד בצעצועים האהובים עליהם (כמו צעצועים ממולאים אוכל) או לנמנם במקומות בטוחים כמו כלובי טיסה או מכלאות גורים. זמן זה מלמד את הגור להעסיק ולשעשע את עצמו ויכול לעזור למנוע בעיות של היקשרות יתר ותלות בבעלים. המשך ההיצע של מגוון רחב של התנסויות, במהלך השנה הראשונה לחייהם של הכלבים, גם עוזר במניעת התנהגויות הקשורות בעזיבה.
הרגלה למרחבים סגורים תוך שימוש בכלובי טיסה או גדרות עוזר להבטיח שיש לגורים מקומות בטוחים למנוחה ולהרגעות. גורים המורגלים בכניסה לכלוב יילחצו פחות כשצריך לאשפז אותם בבית חולים או לסגור אותם לצרכי טיסה או נסיעה. כלובי טיסה צריכים לשמש כאזורי מנוחה או משחק.
חיברות וחשיפה מתאימות ומוקדמות ותכניות אילוף חיובי, יכולות לעזור מאוד במניעת בעיות התנהגות ובשיפור הקשר בין אנשים וכלבים. בעוד ש-3 החודשים הראשונים הם התקופה החשובה ביותר לחשיפה וחיברות בחיי גור, כדאי מאוד לבעלים של גורים שעברו את נק’ הציון הזו להמשיך בחשיפת גוריהם למגוון הגדול ביותר והאפשרי של אנשים, חיות מחמד ומקומות. עם זאת, בעלי גורים המראים פחד צריכים לבקש עזרה מווטרינר.
תורגם ע”י: שיר דר, 2015
