מה זה חינוך לצרכים?
למעשה, ההרגל של עשיית צרכים הרחק מאזור המחייה הוא מאוד טבעי ליונקים.
כל שעלינו לעשות הוא בעצם לעזור לגור שלנו להבין את גבולות אזור המחייה, ולאפשר את השגרה והסביבה התומכת כדי לזרז את התהליך ולייעל אותו.
הלמידה כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים –
- יכולת ההתאפקות של הגור
- אבחנה בין אזור המחייה ובין אזור ההתפנות
- תקשורת בינינו ובין הגור שתסייע לנו להבין זה את זה
חשוב להבין שמבחינת הגור שלנו, כל מקום שבו הוא לא אוכל או ישן הוא בעצם מקום להתפנות בו. נרצה לעזור לו להבין שהאזור המיועד להתפנות הוא בחוץ, או אפילו באזור מסויים שנבחר.
מדובר שתהליך של הקניית הרגלים נכונים שעובד בשני מישורים –
- עשיית צרכים במקומות המיועדים לכך
- מניעה של עשיית הצרכים במקומות שאינם מיועדים לכך
גור כלבים קטן אינו יכול להתאפק הרבה זמן.
נהוג לחשב את משך המסוגלות הפיזית להתאפקות לפי גיל הגור בחודשים פלוס עוד אחד.
למשל, גור בן חודשיים יכול להתאפק עד שלוש שעות. מדובר על מסוגלות פיזית, זה לאו דווקא אומר שהגור יבחר להתאפק – עלינו לעזור לו ללמוד ולקבל את הבחירה הזו. עלינו לזכור את המגבלה הזו ולא לצפות מהגור שלנו ליותר ממה שהוא מסוגל.
חשוב לציין שהחישוב הזה רלוונטי לגורים, ונעצר בערך ב7 שעות. מעל טווח הזמן הזה רצוי שכל כלב, ללא קשר לגילו, לא ייאלץ להתאפק באופן קבוע.
על התקשורת בינינו ובין הגור להיות הדדית.
הוא ילמד מה מצופה ממנו, ואנחנו נלמד מהם הצרכים, הרצונות והתחושות שלו.
תהליך החינוך לצרכים הוא בסיס מצויין לתקשורת דו-כיוונית שכזו, משום שהוא מספק לנו הרבה הזדמנויות לתרגול במהלך היום.
אז איך זה עובד?
הרבה טיולים במהלך היום
השלב הראשון והחשוב ביותר בחינוך לצרכים הוא יצירת שגרת טיולים תדירים שתאפשר לגור לסגל את ההרגל של עשיית צרכים בחוץ.
תחילה נוציא אותו כל שעתיים, לטיולים שנועדו לעשיית צרכים ולכן הם קצרים. אם הגור עשה את צרכיו בחוץ – מעולה! מיד עם סיום עשיית הצרכים, נעודד אותו ונחזק בעזרת משהו שהוא אוהב – חטיף טעים/משחק עם צעצוע/ריצה משותפת או כל דבר שהוא אוהב. חשוב שנמשיך מעט את הטיול ורק אז נחזור הביתה, כי אם מיד לאחר עשיית הצרכים נחזור הביתה הגור שלנו עלול להתאפק כדי לדחות את החזרה הביתה.
במידה ולא עשה כלום, נחזור הביתה וננסה שוב לאחר כמה דקות. המטרה של הוצאת הגור לטיולים מרובים היא לצמצם עד כמה שאפשר את עשיית הצרכים בתוך הבית, ולאפשר לנו לחזק את עשיית הצרכים בחוץ (שני המישורים שפירטנו לשם הקניית הרגלים נכונים לעשיית צרכים).
חיזוקים, על מה ולמה?
מה זה חיזוק, ולמה בכלל צריך לחזק את הגור על משהו שכל-כך ברור לנו?
כאשר אנו נותנים חיזוק באופן עקבי לאחר התנהגות מסויימת (למשל חטיף לאחר עשיית צרכים בחוץ), אנחנו גורמים להתנהגות הזאת להופיע יותר ויותר בעתיד.
נשתדל להפוך את החוויה של עשיית צרכים בחוץ למאוד כיפית – נעשה מסיבה!
בצורה זו הגור ילמד שהרבה יותר משתלם לו לעשות את צרכיו בחוץ מאשר בבית. ככל שנחזק את הגור יותר, ככה הוא ילמד יותר מהר. אל חשש, לא תצטרכו להמשיך לחזק אותו לנצח על ההתנהגות הזו משום שההרגל כבר ישתרש.
מתי להוציא גור כלבים?
מעבר לטיולים היזומים שנעשה לגור, ישנם מצבים בהם הגור כמעט בוודאות יהיה צריך להתפנות, וזו ההזדמנות שלנו לצאת איתו ולחזק אותו על עשיית צרכים בחוץ.
מהם אותם מצבים?
- לאחר שינה: כשהגור רק מתעורר משינה, בין אם זה בבוקר אחרי שנת לילה טובה ובין אם זה אחרי תנומה במהלך היום, רוב הסיכויים שהוא חייב, אבל חייב להתרוקן! אז יאללה, שימו נעליים (כדאי למהר), קחו אתכם החוצה חטיפים ותחזקו אותו על ביצוע מוצלח!
- אחרי משחק: שיחקתם עם הגור בבית, הוא השתולל ורץ, אז עכשיו מהר מהר, לפני שתפספסו, רדו איתו למטה שיתפנה. ואל תשכחו לחזק 🙂 ואם במהלך המשחק אתם רואים אותו פתאום נעצר – זה הזמן לצאת להתפנות!
- אחרי אוכל ושתיה: כמובן שלאחר שהגור שותה הרבה הוא יהיה צריך לעשות צרכים. אחרי אוכל וחטיפים, אם אתם עובדים איתו או מפנקים אותו, הגור יהיה צמא וילך לשתות. הזדמנות מיד לצאת החוצה.
מתי עוד?
יכולים להיות מצבים נוספים בהם נצטרך לצאת עם הגור מעבר לטיולים היזומים שלנו. הדבר הכי חשוב הוא ללמוד לקרוא את שפת הגוף שלו ולהקשיב לנסיונות התקשורת שלו איתנו. ישנם סימנים מוקדמים לכך שהגור עומד לעשות צרכים: התבוננו בו ולימדו את הסימנים, ככה תהיו מוכנים תמיד! חלק מהסימנים הנפוצים הם רחרוח של הרצפה, הסתובבות במקום, חפירה ברצפה, הסתובבות ליד הדלת, בכי ועוד. ככל שתגיבו יותר לסימנים המוקדמים של הגור שלכם, כך הוא ילמד לתקשר איתכם ובהמשך גם להתאפק עד שתוכלו להוציא אותו.
תיחום – כן, לא, למה לא?
כולנו אנשים עסוקים ורובנו לא באמת יכולים להוציא את הגור כל שעתיים לטיול. אז איך בכל זאת נמנע את הלכלוך בכל הבית ונחנך את הגור להתפנות בחוץ? ובכן, תיחום יכול לעזור בפתרון בעיה זו. ישנם שני סוגי תיחום שנשתמש בהם ולכל אחד היתרונות והחסרונות שלו.
- כלוב טיסה: היתרון המשמעותי בשימוש בכלוב הוא שבעבודה נכונה, הגור לא יעשה צרכים כלל בזמן השהיה בו. השלב הראשון בשימוש בכלוב טיסה יהיה להרגיל את הגור לשהייה בו. ההרגלה תהיה הדרגתית ותיעשה בצורה הנעימה ביותר, על-פני מספר ימים ואף שבועות (לפי קצב ההסתגלות של הגור). בסופו של תהליך ההרגלה רוב הגורים יאהבו את הכלוב ואף יבחרו לשהות בו גם כאשר אין באמת צורך בכך. חשוב להתאים את גודל הכלוב לפי הגודל שהגור יגיע אליו בבגרותו ולא לפי הגודל שלו כרגע.
כיוון שהכלוב אינו מאפשר לכלב להסתובב ולמתוח את שריריו, ישנה מגבלה חמורה של מספר השעות שכלב יכול לשהות בכלוב ברציפות (דבר שמעוגן גם בתקנות לחוק צער בעלי חיים). בגדול, הגור יכול להישאר רק עד ארבע שעות רצוף בתוך כלוב סגור. כמובן שמשך השהיה בכלוב יהיה מותאם גם ליכולת ההתאפקות של הגור. גור שמסוגל כרגע להתאפק עד שעתיים, לא ישהה בכלוב יותר מזמן זה, לפחות בהתחלה. בצורה הדרגתית נוכל לעכב את היציאה מהכלוב, כל פעם עוד קצת, לצורך שיפור המיומנות של הגור להתאפק.
חשוב גם לזכור שלא כל כלב אוהב את הכלוב (גם לאחר הרגלה נכונה) ושגם כלב שאוהב את הכלוב לא יכול לבלות את כל ימיו בתוכו! הכלב הוא חיה חברתית, והבידוד בכלוב עלול בהחלט להזיק לו מבחינה נפשית. בנוסף, הכלב זקוק למספיק מרחב כדי לפרוש את איבריו ולנוע בחופשיות, והכלוב לא מאפשר זאת. זוהי נקודה חשובה במיוחד לגורים היות וגופם עדיין מתפתח ומתחזק, וגור שיבלה יותר מדי שעות בכלוב (במצטבר לאורך היממה, בנוסף למגבלת השעות הרציפות שהגור סגור בכלוב) עלול שלא להתפתח כשורה מבחינה פיזית!
חשוב גם לזכור שהכלוב אומנם מונע מהגור לטעות (להתפנות במקום לא מתאים ואפילו ללעוס חפצים אסורים) אך הגור לא ילמד מכך דבר, אם לא יהיה לו מספיק זמן מחוץ לכלוב, בחברתנו, להתנסות ולהתרגל לכללי הבית.
- גדר גורים: גדר הגורים מספקת לגור את המרחב לישון ולאכול בו, להסתובב בחופשיות יחסית, ואפילו יש מספיק מקום לפינה קטנה שבה הגור יעשה צרכים, מבלי שייאלץ לשבת בתוכם. פתרון זה מומלץ במיוחד למי שלא נמצא בבית לפרק זמן ארוך כל יום. פתרון זה מונע מהגור לעשות צרכים בכל הבית ומגביל אותו לפינה מסוימת בה הוא לומד לעשות. כמובן שגם עם גדר גורים יש צורך בתהליך הרגלה הדרגתי, ושגם שהייה יתרה בגדר תמנע מהגור ללמוד באמת כיצד עליו להתנהג בבית שלנו. לכן יש להשתמש בתיחום בחכמה, ורק במצבים בהם אין לנו אפשרות להשגיח על הגור בעצמנו. בשאר הזמן עלינו להיות עם הגור שלנו, לתת לו חיזוקים כשהוא עושה דברים שאנו אוהבים ולנתב/להסיח אותו כאשר הוא מתחיל לעשות דברים לא רצויים.
פיספוסים – מה עושים?
הגור למד לעשות בחוץ! איזה כיף!
לפני שאתם מחזירים את החטיפים לארון והולכים לשבת בנוחות על הספה לחכות עד שהגור יבקש מכם לצאת, חשוב לזכור דבר אחד: למידה היא אף פעם לא רק בעלייה, מדי פעם יהיו גם ירידות. לכן, מידי פעם גם הגור שלנו יפספס ויעשה בבית במקום בחוץ. זה נורמלי לחלוטין, לא להילחץ.
אז מה עושים כשהגור מפספס בבית? ניגשים אליו בשקט ומרימים אותו (רוב הגורים יפסיקו להתפנות כשמרימים אותם) ומוציאים אותו מיד החוצה. אין טעם לגעור בו או להעניש אותו בצורה כלשהי, הטעות היא שלנו (לא הוצאנו אותו בזמן) ולא שלו! מעבר לכך, ענישה, שיכולה להיות גערה, צעקה, מכה על האף ואפילו סתם תגובה מתוסכלת או כועסת, תמיד תקושר אלינו. אנחנו לא רוצים לקבל גור שיפחד לעשות צרכים לידנו, הרי בטיולים הוא יצטרך להתפנות די קרוב אלינו (לפי אורך הרצועה). אנחנו פשוט רוצים ליצור לגור הרגל של עשיית צרכים במקום הנכון, ויצירת הרגל דורשת שני דברים: עקביות וחזרתיות. אין כאן מקום – או צורך – בענישה.
מומלץ לנקות את מקום ה”פספוס” במים עם חומץ, או במים עם מעט אבקת כביסה מהולה בהם, ובכל מקרה לא מומלץ להשתמש באקונומיקה (שמריחה קצת כמו שתן לאף הרגיש של הכלבים). במידה ויש פספוסים במקום קבוע בבית, מומלץ לבדוק את סדר היום שלנו ולהקדים את הוצאת הגור לטיול, ובמקביל אפשר להאכיל את הגור באזור הזה, לשחק איתו שם, וכו’ – כך הוא יבין שזה עוד “שטח מחייה” כמו אזורים אחרים בבית, ולא “שטח שלא משתמשים בו” שיכול להוות שירותים.
אז למה אתם מחכים? הגור מבקש לצאת!
יכול לעניין אותך גם: