כלבים מסוכנים? (חלק ב)

כלבים מסוכנים חלק ב: איך למזער סכנות בחיים המשותפים עם הכלב (כל כלב!)

מאת: שי וייס

בחלק הראשון, “כלב מסוכן, גזעים מסוכנים – האומנם?”, דיברנו על מהו בעצם כלב מסוכן והאם ניתן להגדיר כלב כמסוכן ע”פ השתייכותו לגזע מסוים, או לפי גורמים אחרים. בחלק השני נדבר על הדרכים למזער את הסכנה שבחיים משותפים עם כל כלב: חשיפה נכונה, הרגלה לעולם שלנו, הבנת תקשורת כלבית, ועוד.

חשיפה וגידול נכון של כלבים

כל כלב חייב לעבור חשיפה נכונה בשלב מוקדם בחייו. חינוך גורים חשוב על-מנת שהכלב יוכל להשתלב בצורה מיטבית ונוחה בעולמנו. המטרה היא להגיע שלמצב שהכלב אדיש לגירויים נפוצים ומצליח להתנהג ברוגע בסיטואציות שונות שעלולות להיות מלחיצות. התקופה הקריטית לחשיפת גור כלבים הינה בגילאים 6-12 שבועות, ובכל מקרה עד לסוף ההתבגרות שמתרחש בערך בגיל שנה-שנה וחצי. כלב אשר לא נחשף/חונך/הורגל לסיטואציות בצורה נכונה וחיובית יתנהג קרוב לוודאי בצורה לא מתאימה כשיקלע אליהן ועלול לפתח התנהגות שלעיתים יכולה להיות מסוכנת.

דוגמא חשובה לחשיפה נכונה ובניית אמון של הכלב בסביבה:

מאוד חשוב ללמד כלב להיות רגוע בסביבת גירויים שעלולים לעורר אצלו יצר מרדף או תחושת איום.  למשל, כלב שלא מכיר ילדים קטנים, או לא נחשף והורגל לחתולים כגור, עלול לרצות לרדוף אחר “היצור הקטן והצווח הזה”.  לחלופין, הכלב עלול להרגיש מאוים בנוכחות הגירוי הלא-מוכר, שזז ומתנהג (מבחינת הכלב) בצורה מוזרה, ולרצות להרחיקו, מה שיוביל לתגובה תוקפנית של הכלב.  לכן יש חשיבות עליונה להרגלה של הכלב לדברים שונים מגיל צעיר, אשר יהפכו להיות חלק טבעי ומקובל בעולמו של הכלב.

סימני אזהרה, שפת גוף – מה הכלב אומר?

כפי שמודגש בקורס אילוף כלבים במרקר טריינינג: אנחנו חייבים להבין בכל רגע נתון מה הכלב אומר לנו  ומה הוא מרגיש ורוצה.  לכן, בשום אופן אין להשאיר גור או כלב עם ילדים קטנים ללא השגחת מבוגר, וחשוב מאוד שהמבוגר יכיר את שפת הגוף של כלבו:: מתי הוא מראה חשש, מתי נעים לו, מתי הוא רוצה קצת יותר ספייס.

יש לבנות תהליך נכון של הרגלת הכלב לקבל מגע: אין לכפות מגע על כלב. הכלב צריך להבין שמגע/ליטוף = כיף! ניתן ואף רצוי לעשות את ההרגלה למגע בשילוב חטיפים טעימים).

כמובן שיש לשים לב גם לשפת הגוף שלנו: – מה שנראה לנו נעים ונחמד, כמו חיוך שחושף שיניים ורכינה לעבר פניו של הכלב, עבורו עלול להוות איום.  חשוב לתרגל עם הכלב סיטואציות כאלו בצורה הדרגתית ונעימה, על מנת לשנות את הרגש שלו מחשש לשמחה.

היסטוריה התנהגותית של הכלב

כאמור במקרה המפורסם מ-2004 של אביבית גנון, היה ידוע להוריה על מקרי תוקפנות כלפי כלבים ואף הריגה של כלב ע”י הכלב שתקף אותה. אין זה אומר שאי-אפשר היה (לאחר תהליך אימון וטיפול התנהגותי מקצועי) לשלבו בהדרגה במשפחה. אבל, כל כלב שתקף כלבים בעבר צריך להדליק נורת אזהרה לבעלים.

 יש לבחון את הסיבות לתוקפנות והאם היא ספציפית לכלבים קטנים/גדולים, וכן אם ישנה הכללה התנהגותית ל”חיות קטנות אחרות שאני לא מכיר”, כמו ילדים קטנים. במידה וישנם סימני שאלה מומלץ מאוד להיעזר במומחה לטיפול התנהגותי לכלבים או מאלף שעבר קורס אילוף כלבים מקצועי, שיוכל לאבחן ולהמליץ על צורת טיפול נכונה וכן על נקיטת אמצעי בטיחות מתאימים.

אילוף כלבים כוחני ושימוש בענישה

לצערי, בהרבה מקרים בהם מזהים בעיות של תוקפנות בכלבים, הנטייה של הבעלים (ביוזמתם או בעזרת בעל מקצוע) היא להפעיל לחצים פיסיים ומנטאליים על הכלב על-מנת “לאלפו” להתנהג בצורה “כנועה” יותר.

דוגמא נפוצה: לתת משיכה חדה ברצועת הכלב תוך כדי כאשר הכלב הביע תוקפנות כלפי משהו/מישהו. התוצאה לא תאחר לבוא לצערי: לא רק שהכלב לא ירגע בסיטואציות דומות בעתיד, הוא אף עלול לגלות יותר אגרסיביות.צריך להבין שהכלב למד לקשר בין הגירוי הלא מוכר או המפחיד לכאב שהוא חווה מצד הבעלים כאשר הגיב בתוקפנות,– ולכן הפוטנציאל לתוקפנות בעתיד רק יעלה. כעת יש לכלב סיבה כפולה לרצות להרחיק את הגירוי שמולו הוא הרגיש מאויים מלכתחילה.

לסיכום:

בעיני, הפתרון האידאלי (והריאלי) למצב העגום הקיים כיום, הוא בעיקר חינוך והסברה נכונה, לא רק לאנשים (כבעלי כלבים פוטנציאלים) אלא גם לרשויות המדינה. ההסברה צריכה להתמקד בגידול נכון של כל כלב, ולא רק אלו הנחשבים ל”כלבים מסוכנים”, בדגש על חשיפה נכונה לעולם וכמובן, ניהול סביבתי נכון למניעת בעיות.

שנית, הגברת האכיפה וההרתעה בנושא זה צריכה להיות ממוקדת יותר ולא כוללנית לגזע מסויים. כלומר, החזקת כלבים מעל משקל של 20 קג’ תותנה ברשיון מיוחד שינתן דרך ועדה מיוחדת של הרשות המקומית.

לצערי ישנם עדיין עבריינים אשר מגדלים ומרביעים כלבים כאלו (חלקם אף בתנאי מחיה מחפירים), למטרות של קרבות ותקיפה וחלקם אף משוחררים ברחובות ללא רצועה (דבר המנוגד לחוק בלי קשר לגזע הכלב).

כפי שאמרתי בתחילת דברי, לאורך כל שנות ניסיוני כמטפל התנהגותי לא מצאתי שום קשר בין גזעי כלבים אלו לבין המציאות בשטח.

בסופו של דבר אני פשוט מאחל לכולנו לחיות בהרמוניה ביחד: כלבים, אנשים וחיות אחרות (-: