ללמוד להתבונן

מאת: קאת’י סדאו ACAAB, MA

כל הזכויות שמורות לקאת’י סדאו. פורסם ברשות. זכויות התרגום שמורות לבית הספר לאילוף במרקר טריינינג.

במשך שנים לימדתי תלמידים בקבוצות האילוף שלי שהמיומנות החיונית ביותר שהם צריכים לפתח היא תיזמון. תיזמון מדוייק של סמן האירוע (למשל, קליקר) כדי לאתר את ההתנהגויות הרצויות של הכלב ותזמון התגמולים (למשל, חטיפי מזון), כך שהם מתרחשים מייד לאחר ההתנהגות הרצויה של הכלב משפר בהרבה את יעילות האימון עם הכלב. כדי לעזור לתלמידים להתמקצע במיומנות התיזמון שלהם, אני מבקשת מהם להשתמש בקליקרים תוך כדי צפייה בטלוויזיה ולסמן מקרים חולפים של התנהגות מסויימת, כגון רגע בו שחקן בתכנית מפנה את ראשו לצד שמאל או מרים את זרועו מעל לגובה המותניים.

אבל אני כבר לא מאמינה שתיזמון הוא המיומנות החיונית ביותר לאימון בע”ח. על מנת לפתח תזמון מדויק, מאמנים צריכים דבר ראשון לפתח מיומנות הרבה יותר בסיסית: התבוננות. עלינו ללמוד לראות מה הכלבים שלנו באמת עושים (ידידי העיוור, שהוא מאמן סוסים יוצא דופן, מזכיר לי ש “לראות” הוא לא ממש המונח הטוב ביותר: “תפיסה חושית,” בכל חוש שהוא, הוא למעשה מונח נכון יותר.)

“להתבונן” נשמע קל. אחרי הכל, אנחנו “רואים” את הכלבים שלנו כל הזמן. אבל רק לעיתים נדירות אנו מקדישים זמן ללהישען לאחור ולראות איך הם נעים,לשים לב אלו התנהגויות הם מרבים לעשות, מהם הדפוסים או הרצפים של פעולותיהם. זה נראה כל כך פסיבי, במיוחד כאשר מה שאנו בדרך כלל רוצים לעשות בזמן אימונים זה להיות פעילים: לתת אותות, להוביל או לדרבן, או לתת הנחייה פיזית כדי לגרום לכלבים לעשות את מה שאנחנו רוצים שהם יעשו. בעשותנו כך, אנו נוטים להחמיץ כל מיני תנועות מעודנות בכלבים שלנו – הפניית הראש, הצגת הלבן בעיניים, הנמכת הזנב, עלייה על החלק הקדמי של כפות הרגליים, פיהוק, זקירת השפם, ועוד הרבה התנהגויות – וכולן יכולות ללמד אותנו איך הכלבים מרגישים בסיטואציות שונות.

השתמשו בפנקס ועט, מחשב נייד, או רשמקול כדי לפרט את ההתנהגויות שאתם רואים במשך חמש דקות. שימו לב גם לכל גופו של הכלב באופן כללי וגם לחלקי גופו כל אחד בנפרד: מה קורה עם הראש, הזנב, האוזניים, הפה, הרגליים והעיניים. נסו גם להאזין לקולות; נביחות, יבבות, יללות ונהמות, גם הן נחשבות ל”התנהגויות”.

רשימה זו היא רשימת התנהגויות חלקית של הכלב שלכם. היא מספקת תיאור של מגוון רחב של תנועות שהכלב שלכם מבצע ללא כל מסר מכם. שימו לב שרוב ההתנהגויות הללו הן שימושיות (למשל, ישיבה, התקרבות אליכם) או חמודות (למשל, כשכלבכן מטה את ראשו או עושה סיבוב במקום).

עכשיו בשבוע שאחרי, ערכו את הניסוי השני שלכם. הפעם, תוכלו לבלות חמש דקות ביום במשך שבוע בלהיות חוקר התנהגות ביהייביוריסט כמו פרדריק סקינר. בחרו באחת מהתנועות הרצויות שהכלב שלכם עושה. זה לא משנה אם היא “רצינית” או “מטופשת”. שתי ההתנהגויות שאני מציעה לתלמידים להתמקד בהן בתרגיל זה הן 1) שכיבה או 2) הורדת החזה אל הקרקע בתנועת קידה, כאשר הרגליים האחוריות נשארות ישרות. השתמשו בקליקר (או בסמן אקוסטי חלופי כגון המילה “כן”), כדי לסמן את הרגע המדויק שבו הכלב שלכם עושה את ההתנהגות הזאת. העמידו פנים שאתם מצלמים תמונה עם הקליקר, דמיינו שכשהאצבע שלכם לוחצת על הקליקר היא בעצם לוחצת על הלחצן במצלמה שמצלמת את ההתנהגות הרצויה. בעקבות כל קליק (או “כן”) תנו חטיף או תיכת מזון זעירה לכלב שלכם. אתם יכולים לזרוק את החטיף על הקרקע או לתת אותו ישירות לכלב שלכם, או לזרוק לו כדי שיתפוס.

במהלך השבוע, שימו לב לשינויים בהתנהגות של הכלב שלכם כתוצאה מהשימוש בקליקר ומתן החטיף, כלומר, החיזוק של ההתנהגות שנבחרה. תוכלו לראות את עליית התדירות של ההתנהגות שבחרתם. הכלב שלכם אמור להציע שכיבה, או קידה, או כל התנהגות אחרת שבחרתם, לעתים קרובות יותר מאשר לפני תחילת הניסוי. זה אומר שאתם בדרך לקבלת התנהגות “משמעת” או טריק אשר יוצגו לפניכם כשתבקשו אותם מכלבכם.

טכניקה זו, של להיות שקטים ודוממים תוך כדי התבוננות בכלב שלכם, וסריקה לאיתור התנהגויות להקלקה ומתן תגמול, נקראת לכידה. זוהי דרך ברורה מאוד להעביר לכלב שלכם את המסר לגבי אילו התנהגויות אתם אוהבים. רק תזכרו את הכלל הבסיסי: כל התנהגות שעליה אתם מקליקים ומתגמלים, תראו יותר. התנהגויות אלה יהפכו תכופות יותר, חזקות יותר וממושכות יותר.

בכך שלקחתם את הזמן להתבונן בהתנהגויות השונות של הכלב שלכם, ולאחר מכן בבחירה איזו התנהגות אתם רוצים לחזק, כבר הנחתם את היסודות לתכנית אימונים מעולה. חוץ מזה, צפייה בכלבים היא כל כך מהנה, שסביר להניח שתמצאו את עצמכם עושים את זה יותר, ומחפשים הזדמנויות ללכוד התנהגויות נפלאות של כלבכם.

למידע נוסף על קאת’י סדאו ומאמרים נוספים שלה, לחצו כאן.